<h1>ראבי"ה סימן רמ"ב</h1>
<h2>דף קי:</h2>
ומסרס האדם או מסרס אחר מסרס או נותק אחר [כורת בכולן] חייב משום ובארצכם לא תעשו וגו'. וכן לעוף, וכן לבהמה. ואף על גב דגרסינן בשילהי כל הבשר [חולין קי"ד ע"ב] לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל, ומיהו שרי למיכלינהו, דמדאסר רחמנא מסורס לגבוה, דכתיב ומעוך וכתות וגו', מכלל דלהדיוט שרי. וגרסינן בפרק אין דורשין [חגיגה י"ד ע"ב] שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להו ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו. וכן משמע בתורת כהנים דגם בבהמה גם באדם איכא איסור סירוס. וגרסינן בפרק השוכר את הפועלים [ב"מ צ' ע"א] דשלחו לאבוה דשמואל הנהי תורי דגנבין ארמאי ונגחי יתהון מהו שלח להו הערמה איתעבידא בהון ערימו עליהון ויזדבנין, משום דבני נח נמי נצטוו על הסירוס. ואסיקנא דיין שקנסתי עליהם מכירה, אפילו לא מכרן לשחיטה. ומסיק פשיטא בנו גדול כאחר דמי בנו קטן מאי רב אחא אסר ורב אשי שרי מרימר ומר זוטרא ואמרי לה הנהו תרי חסידי מחלפי אהדדי. אמר רבי יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו.
<h2>דף קיא.</h2>
ואפילו אדם זקן אסור לסרס, דאפשר [שיחזור] לקדמותו, דאמר רבי יוחנן [הן הן] וכו'. ובאשה אפילו ילדה יכול להשקותה כוס של עיקרין, שלא נצטוית על פריה ורביה. ולרבי יוחנן בן ברוקה, שאמר שנצטוית על פריה ורביה, אסור. אבל לזקינה ולעקרה שרי. ולא דמי לזקן ולא למסרס אחר מסרס, שהזקינה אינה חוזרת לקדמותה, והעקרה מימיה לא עמדה לפריה ורביה.
